פריוויו לסידרת גמר המערב

לדעת רבים וטובים המשחק היום ב-3:30 בסאן אנטוניו מתחיל את הגמר האמיתי של ה-NBA כי לא משנה מי המנצחת, המחשבה השוררת יותר ויותר היא שהמנצחת תנצח גם את מיאמי, ובמיוחד אם המנצחת תהיה ממפיס. מה מקור המחשבה? מיאמי התקשתה מאד נגד קבוצה פצועה ומרוסקת כמו הבולס, ושני שחקניה הטובים ביותר לברון ג'יימס ודוויין ווייד היו ממש חלשים בשני משחקי הנצחון האחרונים. אבל מדוע כולם קופצים קדימה? מיאמי חייבת להגיע קודם כל לנצח את אינדיאנה ולהגיע לגמר, ואז נדבר. אז הבה נניח בינתיים למיאמי, ונתרכז במה שיש לנו ביד.

העובדה החשובה ביותר שכל המהמרים שביניכם  חייבים לזכור ולהבין (וזה כולל כמובן לא את המהמרים בכסף, אלא מהמרים בתגובות מגן העדן ומהגיהנום – תלוי בתגובה!) היא שב-11 משחקי הפלייאוף האחרונים העונה, ממפיס היא 1-10 בשבירת ה-"SPREAD". הספרד נקבע ע"י מומחים וסטטיסטיקאים שאתה לא רואה ולא מכיר היושבים בחדרי חדרים בלאס ווגאס וקובעים את ה-SPREADS (ההפרש) המצופה. רק במקרה אחד מ-11 ממפיס לא עשתה טוב יותר משציפו ממנה אנשי מקצוע החיים מכך.

מה כל זה אומר לאחד כמוני? שבמשחקי פלייאוף הממפיס – משום מה – מתפקדת מעל ומעבר הצפוי ממנה. במילים אחרות – היא טובה יותר משחושבים. הסכויים להיום הם נצחון הספארס ב-4.5. ואז אתה מתערב OVER או UNDER, וכמובן ישנן שיטות שונות להתערבויות. אבל להערב, הספרס מועמת לנצח ב-4.5 נקודות. אם הימרת על SPREAD של 4 – הפסדת. אם הימרת על SPREAD של 5 – ניצחת.

באופן כללי ביותר אני קובע כאן נחרצות שהספארס תנצח גם היום אחה"צ וגם את כל הסידגרה כי היא קבוצה המרגישה נוח במשחק מהיר או משחק איטי של חצי מגרש.  הספארס יכולה לשחק נגד ממפיס ב-OLD TIME BASKETBALL איטי, טוחן, קשה, ומשעמם, אבל היא גם יכולה לנצח במשחק שממפיס לא מסוגלת לו: משחק מהיר, טרנזישיון-גיים, כשכל החמישייה עפה-רצה על כל המגרש במהירות שהצל לא מסוגל להדביק. כמובן לא עם כל השחקנים (את מאנו ג'ינובלי הזכרתי?), אבל יש לה את התחמושת לעשות זאת. הגריזליז יכולה לנצח רק עם משחק איטי, 'אולד-טיים' כששני ההעמודים שלה עומדים עם הגב לסל, ומשם POUND THE BALL דרך הגרון של יריביהם-שומריהם. עבור זה ממפיס חייבת משחק של פחות מ-90 נקודות. במשחק של פחות מ-90- זאק רנדולף ומרק גאסול הם – טיפונת ניתן לויכוח, אני מודה, אבל בסופו של דבר המסקנה היא – הסנטר והפאור מספר 1-2 בליגה. ז"א מספרי 4-5 הטובים בליגה.

השאלה היא אם טים דנקן ותיאגו ספליטר יכולים להתמודד איתם, ואני מאמין שכן. אני מאמין בעוד דבר: הפלח יתן בפעם הראשונה בפלייאוף 2013 לחואן בלייר לשחק, כי הוא התשובה השרירית והמסיבית לזאק, ובשנתיים האחרונות בלייר היה יותר יעיל נגד זאק מכמה שחקני חמישייה.

בהתקפה הספארס תפציץ מהקרנות עם שלשות של קאווי ליאונרד ודני גרין, ולעתים מאט בונר וגארי ניל, וכניסות של טוני פרקר ומאנו ג'ינובלי.

מי שרוצה לדבר על משחקי העונה בין השתיים (2-2) הרי הם חסרי חשיבות לחלוטין. שלושה מהם שוחקו לפני שרודי גיי הועבר לטורונטו, ובשניים מהם  שני שליש מהשלישייה הגדולה (דנקן, פרקר, ג'ינובלי), לא שיחקו. עובדה חשובה: במשחק היחידי בין השתיים עם הרכבים מלאים כפי שיופיעו הערב (ממפיס ללא רודי גיי; הספארס בהרכב מלא) – ממפיס ניצחה 92-90, במשחק ששוחק בסאן אנטוניו!

הפלייאוף מ-2011 בו ניצחה ממפיס את סן אנטוניו בששה משחקים אף הוא חסר חשיבות:  בממפיס שיחקו אוג'יי מאיו, סם יאנג, ושיין בטייה כשחקני רוטציה ראשיים, ובספארס היו אז ריצ'רד ג'פרסון, אנטוניו מקדייס, וג'ורג' היל שחקני הרוטציה הראשיים.

לגריזליז היתה דרך יותר רכה לגמר המערב:  הם ניצחו את האוברייטד מלוס אנג'לס – הקליפרס – ואז את הת'אנדר ללא ראסל ווסטברוק. לספארס היה למעשה BYE בסיבוב הראשון נגד 'קבוצת הבוטנים' הלייקרס ללא קובי, אבל אז פגשו אגוז  קשה ביותר לפיצוח – הגולדן סטייט ווריורס. הווריורס הוציאו לספארס את הנשמה לפני שהם ניצחו, אבל היתה זו הכנה מצויינת של המשחקים נגד ממפיס כשמולם ינסו מייק קונלי, ביילס, ופונדסקר לעשות אותו דבר.

 כיצד הקבוצות הגיעו הנה:

הספארס קולעה העונה 103.0 נק' לכל 100 פוזשיונס, ועד עתה בפלייאוף 105.9 ל-100 פוזשיונס.

הגריזליז קלעה העונה 93.4 ל-100 פוזשיונס, ועלתה ל-101.7 בפלייאוף

הספארס הירשתה 96.6 נק' בעונה הרגילה על כל 100 פוזשיונס ליריבה, ו-99.2 בפלייאוף.

הגריזליז איפשרה ליריבה 89.3 נק' ל-100 פוזשיונס בעונה, מוהמספר עלה משמעותית ל-97.4 נק' ל-100 פוזשיונס בפלייאוף.

המץ'-אפ הקריטיים יהיו טוני פארקר נגד מייק קונלי, וטים דאנקן נגד מארק גאסול.

מובילי הקלעים בשתי הקבוצות: טוני פרקר – 20.3 נק' לספארס, וזאק לגריזליז עם 15.8 נק'.

חוזק הספארס

1. אף קבוצה לא מעבירה כדור משחקן לשחקן טוב ומהר כמו הספארס.  זה לא עניין של 'תרגילים' או משחק קבוצתי. הם לא עושים דבר שאחרים לא עושים, אבל הם עושים זאת מהר יותר וטוב יותר בגלל שטוני פרקר, דני גרין, קאווי ליאונרד, גארי ניל, ואפילו קורי ג'וזף וננדו דה קולו עושים זאת טוב יותר מרוב שחקני הליגה, כשרק מאנו ג'ינובלי נוטה להחזיק בכדור יותר זמן.  לכן הם הובילו את הליגה עם 25.5 אס'  למשחק, ואין קבוצה המסוגלת למצוא אופן-מן כמוהם, וזאת בגלל מהירות המסירות שלהם שכנראה הוא דבר שהפלח עבד איתם עליו שעות על גבי שעות. מסירות מהירות, ותנועה ללא כדור. אפילו אני כמאמן כדורגל בצעתי עם קבוצותי כל אימון את "משחק ה-100 מסירות" (הקבוצה הראשונה המסוגלת למסור 100 מסירות נגד הגנה כמובן מנצחת; כיצד אפשר למסור? רק ע"י תנועה לשטח בנוי, וקבלת מסירה מהירה!) אז תנועה ללא כדור לאזור חופשי הופך לעניין טבעי, לא עניין של "תרגילים אירופאים", דבר שאני מנסה כבר 3 שנים להכניס לראשיכם. למה? כי באירופה השחקנים לא גדלו במגרשי המשחקים שןם זה נילמד טבעי. אז צריכים "תרגילים" כדעי ליצור דברים שלשחקן האמריקאי באים טבעי. עם הזמן, טוני פרקר ושאר הזריםן נכנסים ל-'גרוב' הזה והכל מתחיעל להיעשות טבעי. הספארס הם הכי טובים בזה.

2. כשטוני פרקר מחליט שזה זמנו לחדור לסל, הכל נעצר, ואז טוני מסוגל להיכנס כמו הטובים שבטובים. אמנם במשחק האחרון נגד הווריורס הוא היה איום במשהו כמו 2 מ-16, אבל טוני הוא טוני, והוא חיפה על כל עוונותיו בשללשה מזהירה שפתחה הפרש וניצחה בסוף.

3. מאנו ג'ינובלי יכול להיות השחקן המעצבן ביותר, אבל הוא מין נחש, צלופח כזה, שפתאום בא עם משהו גאוני ומנצח משחק בשלשה מטורפת, או כניסה הגורמת לפלח לכסות את עיניו, אבל הכדור בפנים. אין בליגה אף שחקן המסוגל לשמור על מאנו בגלל שהוא שמאלי; בגלל שהוא חלקלק, ובגלל שהוא עצמו לא יודע מה הוא עומד לעשות.

4. טים דנקן נתן העונה את עונתו הטובה ביותר בשלוש השנים האחרונות. הוא נראה טרי, שמח, וקליעת חצי המרחק שלו ממשיכה להוות רצח בערבון מוגבל. הוא לא הריבאונדר הגדול שהיה, אבל עם ספליטר, מאט בונר, ואם דחואן בלייר ישחק, יש לספארס "וועידת ריבאונדים" מצויינת.

5. דני גרין, ובמיוחד גארי ניל הוא רק צעד אחד מאחוריהם. קאווי ליאונרד, הם מהצעירים הגבוהים, האתלטים, והמוכשרים בין כל צעירי הליגה. כשהם בגרוב, השלשות שלהם רצחניות. כולם יכולים, יודעים, ומסוגלים לשחק משחק מהיר, או משחק איטי. הם מין שחקני כל-בו שהספארס השכילה למצוא, והם-הם עתיד הקבוצה.

חוזק הגריזליז

1. אמרנו: פרונט ליין שאין כמוהו בליגה.

2.הקו האחורי של הממפיס היה עקב האכילס של הקבוצה למרות או. ג'יי. מאיו כי דברים לא הסתדרו שם. לפתע, בפלייאוף של 2013, הפרימטר גיים של  מייק קונלי, ג'רד ביילס,  קניון דולינג, וקווינסי פונדקסטר – ואפשר להוסיף את דיישון פרינץ  – הפך לאחד הטובים בליגה ביעילותו. הם הם מצליחים להשתוות לגארדים של הספארס – לא להיות טובים מהם, רק להשתוות אליהם – לגריזליז ההשתפרות הגדולה מאד של הגארדים וכל הפרימטר יהיה יתרון גדול. חדש שלא היה להם עד העונה.

3. ליונל הולינס אולי אינו מאמן גדול, אבל השחקנים אוהבים ומעריצים את השקט, הג'נטלמניות, וההגינות המחלטת שבאישיותו. אהבה ואהדה כזאת יכולים ללכת רחוק מאד בפלייאוף.

4. הגריזליז צעירים הרבה יותר, קפיציים יותר, ואתלטיים יותר מהספארס.

5. זאת קבוצה ללא סופר-סטארים. כל שחקן תורם; כל שחקן מרגיש 'חשוב'! זה "כולם בעד אחד ואחד עבור כולם" מהסוג שאין אחר כמוהו בליגה.

6. הקבוצה ב-HIGH ללא תקדים. זוהי הופעתם הראשונה בגמר, והם כולם במטרה אחת: להגיע לגמר ה-NBA.

למה הספארס ינצחו

1. טוני פרקר (22.4 נק' ממוצע עם 6.3 אס' בפלייאוף) ומאנו ג'ינובלי ייכנסו בכל הזדמנות אל גוב האריות תחת הסל לנסות לגרום לזאק וגאסול עבירות מוקדמות. אם הם יכולים – הם כמובן ייקלעו בצרורות; אם לא – פאולים נגד זאק ומרק. או – הוצאת כדורים החוצה לפינות שם יחכו דני גרין (11.0 נק', 41% מדאונטאון!) וקאווי ליאונרד (ולעתים בונר).

2. הספארס בנויים הרבה יותר טוב לשינויים הדרושים במשחק. הם מסוגלים, כפי שכבר ציינתי, לשחק נגד הקצב המטורף של גולדן סטייט, והם מסוגלים לשחק נגד הקצב האיטי ששיחקה הלייקרס ללא קובי. ז"א שזאת קבוצה המסוגלת לשנות את עורה לפי המצב.

3. הספארס נראים לי כקבוצה היודעת שזה הסיכוי האחרון עם הגווארדיה הוותיקה. אני לא מאמין שנראה יותר את טים דנקן, וגם ישנן שמועות שג'ינובלי החליט לחזור לארגנטינה. הם יעשו הכל לתת מתנת פרידה לדנקן בצורת אליפות.

4. ה-BIG FUNDAMENTAL קלע 19.6 נק' עם 11.2 ריב' בסרייה האחרונה נגד הווריורס. נכון, אנדרו בוגוט הוא לא מארק גאסול, אבל הוא 2.15 מ'. הביג פונדמנטל הראה שבגיל 36 הוא בין הפרונט-מן הטובים בליגה, ויכול עדיין לנצח משחקים במו ידיו.

5. גרג פופוביץ' מכיר את שחקניו טוב יותר מכל מאמן אחר ב-NBA כי הוא היה איתם את התקופה הארוכה ביותר. הוא גם המאמן היחיד בכל הליגה שמסוגל (ויש לו GUTS!)  ל-GET IN THE FACE של דאנקן וטוני פרקר במשחק ה-6 ולצעוק עליהם כשכל העולם רואה. מי יודע? אולי בגלל שהוא פלח הוא לא רואה או מבין את ה-REPERCUSSIONS של דבר כזה (אני צוחק! הוא מבין ויודע טוב מכולם). בקיצור, הוא המאמן בעל השליטה הגדולה ביותר על שחקניו, והוא ממש עולם אחר מליונל הולינס של הגריזליז שהוא אדם חביב, ג'נטלמן, ואוהב את כל שחקניו! 

6. נסיון. נסיון. נסיון. נסיון הוא פקטור עצום במשחקי פלייאוף כאלה. הספארס היו שם, עשו זאת, והתנסו בהכל.

למה הגריזליז ינצחו

1. הגריזליז הם קבוצת ההגנה הטובה ביותר במערב.  התוצאה הממוצעת נגדם – 89.3 נק' – היא הנמוכה בליגה.

2. הפרונט קורט שלהם מפחיד ממש. כשזאק רנדולף ומרק גאסול משחקים ללא חשש מפאולים, הם הטובים בנמצא.

3. טוני אלן הוא המגן האישי הטוב ביותר בליגה. הוא ייקח את השחקן החם של הספארס – טוני, מאנו, קאווי, מי שיהיה – ויחסל אותו.

4. 'שלישייה גדולה' משלהם: אחרי שני ההפסדים הרצופים במשחקי הפתיחה לקליפרס, הגריזליז היו – בגדול – בלתי ניתנים לפיצוח. הם ינסו לסיים את המשחק כשהספארס קולעים 75-80 נקודות, לא יותר. באותו זמן זאק ישים משפרים של 25/12, ומרק גאסול 18/10. אבל לשניים נוסף בפלייאוף הזה כוכב-על חדש, והיום ניתן לכנות את הגריזליז קבוצה עם "שלושה גדולים" משלה. כמובן שאני מדבר על מייק קונלי שמשחק  לפחות טוב כמו טוני פרקר, אם לא טוב יותר.   תרומתו אינה רק בקליעה ופריצות. תרומתו היא העובדה שהספארס לא תהיה מסוגלת יותר לצמק את שטח משחקה בהגנה וליסוג לעבר זאק רנדולף ומרק גאסול ולחנוק אותם בצבע. אם ינסו זאת, קונלי (וביילס, עוד משתפר גדול בפלייאוף) ירצחו אותם.

5. טוני פרקר הראה סימנים של "GOING COLD". כל משחק שטוני אינו במיטבו – הגריזליטז תנצח.

6. ג'ינובלי אינו אותו ג'ינובלי בכל משחק. היו לו בפלייאוף משחקים של 5 נק', ובמשחק ה-6 נגד הוורחורס 16% קליעה. יום שחור של טוני פרקר ומאנו ג'ינובלי, והנצחון נופל אל ברכי הגריזליז.

7. הגריזליז למדו כיצד לחסל את קווין דוראנט. זה היה שעור חשוב ביותר שישתמשו בו נגד הספארס.

סכום ומסקנה

לגריזליז גמר המערב בפלייאוף הזה הוא – NO HYPERBOLE, שום הגזמה – התגשמות חלום. לספארס זה 'עוד יום במטבח'. מה ינצח? הנסיון, או הטרוף של 'הפעם הראשונה'? זה דבר שאין לנחשו. יש רק לחכות ולראות. בגדול לגריזליז יתרון בפרונט קורט. לספארס יתרון בגארדים, בשיטת המשחק, ובאפשרות להתאים את עצמם ולהסתגל למשחק הגריזליז אם יהיה צורך בכך. לספארס גם יתרון עם מאמן שהיה שם, ויודע בדיוק מה לעשות. לכן – בניגוד לרוב המומחים המנבאים נצחון לגריזליז ב-6 . אני מאמין שהספארס ינצחו את אליפות המערב ב-7 משחקים.